המלך ארתור

תגובות סוערות בישראל בעקבות זכייתו של המתעמל האוקראיני ארטיום דולגופיאט במדליית זהב.

גורמים בוועד האולימפי: "הוא אינו דובר עברית ולא ידע שהוא מייצג את ישראל. מיד לאחר שקיבל את המדליה הוא אמר "יאחצ'ו דירה בצפון תל אביב".

אביו של ארטיום, אולג דולגופיאט (בתרגום מרוסית): "העץ לא נפל רחוק מהתפוח. אמרתי שהלב שלי קופץ משום שארטיום קופץ על מזרונים".

אמו של ארטיום, אנג'לה בילאן (?!): "בגלל חוק האזרחות ארטיום אינו יכול להביא לארץ את חברתו מבלארוס. נצטרך להישאר בקייב".

סקר חדש בישראל קובע: 101.3% מהנשאלים לא ידעו מיהו ארטיום דולגופיאט עד אתמול. 99.4% אינם מצליחים לבטא את השם המלא בלי טעות.

שר התרבות והספורט חילי טרופר: "עכשיו כל מה שצריך זה לאזרח גם את מייקל פלפס ואוסיין בולט ואנחנו מסודרים עם מדליות לפעם הבאה".

שרת הפנים שקד: "נשקול מתן אזרחות ישראלית לארתור, סליחה – ארטיום".

שר האוצר ליברמן: "נעדכן את התקציב ונעביר, על חשבון משרד הבריאות כמובן, עוד 50 מיליארד שקלים למשרד הספורט לטובת התעמלות קרקע".

רה"מ בנט: "בתקופת הממשלה הקודמת לא זכינו באף מדליית זהב".

המילה האחרונה

לקט של תגובות נדירות בעקבות אירועי השבועות האחרונים. לא נגענו.

סנגורה של פאינה קירשנבאום: "המומים מגזר הדין של 10 שנות מאסר, הרי מעשי קבלת השוחד והמרמה נמשכו רק 6 שנים. זאת ועוד, מה זה שוחד של מיליון ₪? ישנם נבחרי ציבור שקיבלו הרבה יותר ואף אחד לא מתלונן".

הפרקליטות בעקבות ההחלטה על משפט חוזר לרומן זדורוב: "משוכנעים שנצליח להתל בשופטים גם בפעם השנייה".

ח"כ מנסור עבאס (רע"מ): "אנחנו לגמרי מאמינים בדו-קיום בין שני העמים. אין שום סיבה שהעם הערבי והעם הפלסטיני לא יוכלו לחיות יחדיו בשלום בארץ הזאת".

ממשלת ישראל בעקבות ההתפרצות המחודשת של מגפת הקורונה: "מחכים בקוצר נשימה לכך שהתחלואה תעבור גם ליישובים חרדים, כדי שיהיה לנו סוף סוף את מי להאשים במצב הנוכחי".

בית המשפט המחוזי בת"א: "לא התרשמנו שמעשי השובבות הקלים שנצפו בערים המעורבות במהלך חודש מאי התרחשו על רקע לאומני. להערכתנו, הרקע למעשים היה דווקא רומנטי. לראיה, חלק מהנאשמים הקריאו במהלך המשפט קטעים מרגשים מתוך השיר "פרח נתתי לנורית".

גורמים בעיתונות הזרה: "לא ממש מבינים מדוע הממשלה החדשה בישראל נקראת "הממשלה הישראלית-פלסטינית הראשונה", כאשר אנו מאד מתקשים למצוא איזשהו מרכיב ישראלי בתוכה".

משרד הבריאות על אופן קבלת ההחלטות במשבר הקורונה: "נכון שהגב' שאשא-ביטון היא ד"ר לחינוך אבל אצלנו כל ד"ר הוא אוטומטית רופא בכיר ולכן נמשיך להטמיע את המלצותיה המקצועיות המעולות".

רבבות המפגינים שנשארו בבלפור למרות חילופי השלטון: "אנו עומדים על זכותנו הדמוקרטית להמשיך ולמחות כנגד הממשלה הקודמת".

יאיר לפיד: "אנטישמיות איננה קשורה רק לשנאת יהודים. כמו כן, בית המקדש הקדום בכלל לא נבנה בהר הבית אלא בצומת ביל"ו, ומקור השם "חנוכייה" הוא בכלל היכל הכדורסל נוקיהו".

היום יום הולדת

קטע לכבוד נטע (אחיינית בת 6):

סוכריה על מקל שאיננה נגמרת,

יערת דבש ישר מן הכוורת,

תמימות נדירה מהולה בערמומיות מגוונת,

6 שנים בדיוק של מתיקות מעודנת.

 

גלידת וניל של שעת צהריים מאוחרת,

חוויה מעניינת יותר מאשר סרט,

שובבות צעירה לצד מנהלת מיומנת,

6 שנים בדיוק של מתיקות מעודנת.

צריך לצלצל פעמיים

מתי כבר מישהו יצלצל לערוצי התקשורת הממסדיים כדי לעדכן אותם שאין באמת דבר כזה "הגוש להחלפת נתניהו"?

אין דבר כזה משום שלגוש הנ"ל אין מועמד אחד מובהק לראשות הממשלה.

אין דבר כזה משום שאילו היה דבר כזה, אז לא היה כל צורך ברישום מפלגות בוועדת הבחירות והקלפיות היו מסתפקות בשני פתקים בלבד: בעד או נגד נתניהו.

אין דבר כזה משום שקשה למצוא ולו גם נושא אחד עליו מסכימים דני דיין (יו"ר מועצת יש"ע לשעבר, כיום ב"תקווה חדשה") ומרב מיכאלי ("העבודה"). הסכמה אני מתכוון: חוץ מזה שצריך להחליף את נתניהו. 

אין דבר כזה משום שקשה לדמיין את אביגדור ליברמן מקים קואליציה עם היבא יזבק, ובכל פעם שנוצרה הזדמנות דומה לזו בעבר אז בסוף זה "איכשהו" לא הסתייע. נו טוב, כנראה שיש דברים שקל יותר להראות בגרפים יפים בטלוויזיה מאשר לבצע הלכה למעשה.

פשוט אין דבר כזה.

מה שיש אצלנו אינו דומה למה שאירע זה מכבר בארה"ב, עת חלק גדול מהציבור ראה בממשל אחראי לטיפול הכושל בקורונה ובחר להחליף את השלטון. שם, למפלגת השלטון הנבחרת ישנה מדיניות סדורה במגוון של נושאים ותחומים, ולא רק בטיפול בקורונה. זו אכן אלטרנטיבה שלטונית ורעיונית כאחד (טובה או לא, ימים יגידו).

אם כן מה שיש לנו כאן זה גוש חוסם, לא חלופה שלטונית ולא נעליים. צריך לעדכן את הגרפים של הטלוויזיה כך: בצד אחד "גוש נתניהו" ובצד שני "הגוש שיוביל אותנו למערכת בחירות נוספת".

לפני הקול

כרגיל, איך שמכריזים על בחירות, קמות וצצות להן כל מיני מפלגות חדשות עם שמות די מטרידים שלא נותנים מנוחה. הנה כמה דוגמאות:

"הישראלים" (חולדאי) – כלומר אם אחליט לא לתמוך בהם אז ינפיקו לי דרכון נורווגי חד-כיווני?

"תקווה חדשה" (סער) – ומה הם יעשו בעוד 10 שנים, יחליפו את התקווה החדשה בתקווה עוד יותר חדשה? ומה באשר לתקוות הישנות שלנו?

"המפלגה הכלכלית החדשה" (זליכה) – זאת אומרת שהם יסגרו את כל המשרדים האחרים?

ומה יהיה שמה של מפלגתו החדשה של עופר שלח – "היה עתיד"?

ואם איזנקוט יתמודד, כיצד תיקרא מפלגתו  – "נשארתי לבד, אבל הייתי רמטכ"ל אז מגיע גם לי להיות רה"מ"?

ולאן נעלמו "שינוי" (כן אבל איזה?), "קדימה" (לאן?) ו-"כולנו" (בשביל אחד, ואחד בשביל כולם?)

ועדיין לא שכחנו את התנועות הפוליטיות הוותיקות יותר:

אלו שלא הייתה להן סבלנות – "שלום עכשיו"

אלו שנוצרו לפני עידן ה Waze-– "יש"ע זה כאן"

ואלו שחילקו לעצמם ציונים לשבח בצירוף חוות דעת רפואית – "הימין השפוי" {האם כל שאר השמרניים הם פסיכופתיים?}

היה פה שמח

השבוע החלו לשדר בתאגיד הציבורי סדרה על ארכיון רשות השידור המיתולוגית עם קטעים מתוך תכניות ששודרו בעבר הרחוק ("היה פה שמח", כאן 11).

התגובות הן טובות מאד, והצופים די נרגשים. בכאן ועכשיו 11, מתענגים על ההצלחה בחושבם שהסדרה מספקת אתנחתא מהמציאות היומיומית המעיקה תוך כדי נדידה לאזור הסיפורים הישנים, לפעמים אפילו בשחור לבן.

ובכן, זה לא רק זה.

מה שמושך אותנו אל הכתבות הישנות, זה הכמיהה לאנשים וסיפורים אותנטיים, כאלו שהתקיימו בטרם העידן המזויף של שיווק ויחסי ציבור לפני הכל, עם נגיעות של "ריאליטי" מבוים ומכוון מראש. פעם מזמן, לפני הרבה מאד שנים, אנשים עטו מסיכות רק בפורים, ולא כל השנה.

וזה עוד לא הכל.

אנחנו נזכרים בזמנים קדומים ועתיקים, בהם מנחי הטלוויזיה סיקרו את המציאות ללא משוא פנים או הטייה מובנית, והשאירו לצופים לגבש את עמדותיהם בעצמם...

המנחים והפרשנים של אז לא הוציאו דברים מהקשרם, לא סיפרו חצאי אמיתות, לא התעלמו ביודעין מעובדות לא נוחות (להם), והציבו שאלות קשות... לכולם. אגב, הם גם לא ניפחו את הרכילות לממדים אסטרונומיים ולא הפכו אותה לכותרת ראשית הפותחת מהדורות. בקיצור, הם היו מה שנקרא: עיתונאים.

אז אולי לא היה פה אף פעם באמת שמח, אבל לפחות אפשר היה לצפות לאמון בין הציבור למערכות הממסדיות, ובכלל זה תקשורת ההמונים.

רשות השידור המיתולוגית: נוסטלגיה או חיפוש אחר האמת?

אחרי הקול

{מערכה ראשונה, 26.02.2019}
ב-11 לאפריל 2019 תנחת החללית הישראלית הקטנה, "בראשית", על הירח.
יום קודם, לאחר תום ספירת הקולות לכנסת ה-21, תנחת החללית הישראלית הגדולה של משה פייגלין, "זהות", על כדה"א. או אז יבין האחרון, שגם הפעם הוא לא יזכה להיות רוה"מ הבא של מדינת ישראל. אינני יודע אלו משני האירועים הוא צעד גדול יותר עבור האנושות.

{מערכה שניה, 08.04.2019}

החיים הם עניין של נקודת ראות, ולכל תופעה ישנם היבטים הפוכים, כף הזכות וכף החובה. למשל:

מחד גיסא, לאחר תום ספירת קולות החיילים והימאים, צפוי כוחן של הסיעות החרדיות לרדת במנדט אחד, הואיל וחרדים אינם משרתים ולא הולכים לים בשבת.

ומאידך גיסא, לאחר ספירת קולות האסירים, צפוי כוחם של החרדים לעלות חזרה ב-3 עד 4 מנדטים.

זאת ועוד:

ערב הקרב על הקלפי, כל המפלגות טוענות, לגמרי במפתיע, שהן מזהות נהירת בוחרים היסטרית לכיוון שלהן כך שבפועל הן יקבלו יותר מנדטים מאשר בסקרים. כנראה שבכנסת הבאה יהיו 200 מושבים.

{מערכה שלישית, 11.04.2019}

ד"ר מינה צמח: "הסקרים והמדגמים שלי מדויקים, זה הציבור שטעה בהצבעת האמת".
[הערה: הסקרים של מינה טועים לגמרי כבר למעלה מ 20 שנה, רק שפעם התירוצים היו הרבה יותר טובים. ואגב, הגיע הזמן, כבר מזמן, לחשבון נפש גם מצד מזמיני הסקרים האובססיביים]

פרופ' קמיל פוקס מסביר: "מה ששיבש את המדגמים, זה שכל המצביעים שהגיעו לקלפיות ב-5 הדקות האחרונות, כלומר בין 21:55 ל 22:00, הם תומכי מפלגות ימין".

בני גנץ ליועץ המשפטי לממשלה: "מבקש לאשר לי פנסיה על השעתיים בהן כיהנתי כראש ממשלת ישראל".

הערכה: בעקבות חגיגות הנצחון ההזויות משהו של אנשי "כחול-לבן", תונח דרישה בכנסת הבאה לבטל את הלגליזציה של הסמים הקלים.

מסתמן: התוצאות הסופיות בהחלט של בחירות 2019 יפורסמו לקראת בחירות 2023. השופט חנן מלצר: "לאור הקשיים הרבים בספירת הקולות, אנו שוקלים לאמץ את אחד הסקרים במקום לנסות להגיע לתוצאות האמת".

{לכל סיום יש התחלה חדשה}
אז זהו: הסתיימו הבחירות. ממחר יוכלו כל קצווי הקשת הפוליטית לעסוק בדבר העיקרי והוא: להתכונן לבחירות הבאות...

בחירות 2019: האם יהיו תוצאות סופיות?

רק עוד רגע

יש מפלגות עם שם קצת מלחיץ. למשל, "יש עתיד". מה, אם אני אצביע למפלגה אחרת אז אין לי עתיד?

ויש מפלגות עם שם די מרגיע. למשל, "יחד". כלומר, לא משנה כמה רע יהיה לך, אתה לא היחידי.

יש מפלגות עם תיאור קצת מובן מאליו. למשל, "חוסן לישראל" – ברור שישראל אז חוסן למי, ליפן?

ויש מפלגות עם תיאור קצת חסר. למשל, "זהות". זהות עם מי? זהות עם מה?

יש תנועות חסרות כל סובלנות. למשל, "שלום עכשיו".

ויש תנועות עם הרבה אורח רוח. למשל, "צדק לכל".

רגע,
אם בני גנץ לא מדבר ולא מתבטא, זה אומר שבקלפי הפתק שלו יהיה לבן או שנצטרך לשלשל לתיבה מעטפה ריקה?

רגע,
איך אני אמור להבחין בין "עוצמה יהודית" ל"חוסן לישראל", או בין "יחד" ל"כולנו" - האם משרד הפנים מתכוון להעביר קורסים בנושא?

רגע,

אם ישנן יותר מפלגות מבוחרים, וכל קלפי תתנשא לאיזה 8 קומות, האם תהיה מעלית או שכדאי להביא אתנו דרגנוע?

האם הקולות הפסולים והמעטפות הריקות ייזקפו לזכותו של בני גנץ?

חוק יסוד: כבוד האדם... ורעייתו

כבוד המפכ"ל, ורעייתו

כבוד הרמטכ"ל ורעייתו

כבוד יו"ר הכנסת ורעייתו

כבוד נשיאת בית המשפט העליון, ובן זוגה

כבוד מנכ"ל הלוטו, ורעייתו

כבוד ראש העדה הכנענית ורעייתו

כבוד יו"ר עמותת "תנו לנו לתת לכם" ורעייתו

כבוד נציבת שירות בתי הסוהר, ובן זוגה

איזה מזל שנבחרי הציבור עובדים בהתנדבות מלאה ואינם מפיקים כל תועלת מהשירות הציבורי. ואיזו התחשבות זו מצד הנואמים להודיע לנו שלכל אלה יש בני זוג ולא זו בלבד, הם נוכחים כאן בטקס. נו טוב, עכשיו אנחנו כבר באמת יכולים להיות רגועים.

{הערת המערכת: וכמובן שגם הנואם הבא בטקס יפרגן שוב לכל אלו, ורעייתם}

יום המתלוננים הטובים

מה זאת אומרת: "יום מעשים טובים"

מה, בימים אחרים מותר לעשות מעשים רעים?

למה אי אפשר לעשות מעשים טובים כל השנה?

מה שהרבה יותר נחוץ בארץ זה "יום המתלוננים הטובים":

יום אחד בשנה שבו אסור לישראלים להתלונן על שום דבר.

"יום מעשים טובים", כמו גם ימים בהם אנחנו נוטלים חלק בצעדת ענק לכבוד אמן ותיק ואהוב שנפרד מאתנו ("הוא מזכיר לנו את ישראל היפה של פעם"), איננו פיצוי הולם לעוולות הרבות אותן אנחנו עושים כל השנה. אם הזמנים של פעם היו טובים יותר, זה רק משום שאנחנו היינו טובים יותר. אנחנו, לא "המדינה", הממשלה או כלי התקשורת.

{הערת המערכת: הקוראים מוזמנים לעיין בטור הדעה: "אנחנו עם מושלם"}